16/8/07
קול קורא לתושבים – ילדים זו אחריות ומחוייבות / עירית לצטר
זוהי פנייה אישית אל כל תושבי אלוני אבא , פנייה המזמינה את כולכם להיות שותפים
ליצירת קהילה של בני אדם טובים ומיטיבים.
בימים אלה אנו מתמודדים עם ”בעיות“ טובות : מציאת מקום הולם לצהרון לילדי הישוב, השבים הביתה בשעה 14.45 ואשר הוריהם עדיין בעבודה. בניית שלוש כתות מעון לגיל הרך ומועדון נוער על גג המעון, שיפוץ גן המשחקים, שיפוץ בית הכנסת, שיפוץ הכנסייה ועוד…
כולנו בחרנו להגיע הנה. בגלל היופי, בגלל הייחוד, בגלל הנוף ומתוך אמונה כי נחיה כאן חיים טובים.
לצערי, בחמש שנות מגורי בישוב, ובארבע שנות חברותי בוועד המקומי, עיקר עיסוקי הם בפתיחת ”צווארי בקבוק“ התמודדות עם התנגדויות , ניסיון להביא להכרה בקיומנו בישוב ובעובדה שאנו אזרחים
שווי זכויות (וחובות) בישוב.
לאורך השנים, נוצרו צוותים רבים של מתנדבים בעלי מוטיבציה ויכולת לקדם נושאים רבים וחשובים :
חינוך, תרבות, נוי, שימור, תחזוקה, ועוד….. עיקר עיסוקם של צוותים אלה הוא לפעול למרות ועל אף
המכשולים שבדרך.שאלתי את עצמי למה אנחנו מצויים, כל העת, באנרגיה כל כך שלילית ? למה צרכים פשוטים, מובנים מאליהם, שהיו צריכים לקבל קדימות, תמיכה, גיבוי, מוחזרים לשולח בכח, בעוינות.אני יושבת בוועד המקומי, פוגשת תושבים שבאים עם רצון, רעיונות, הצעות טובות לשיפור, לשינוי, לביצוע. ולצערי, צופה, בבושה , כל פעם מחדש, בתיאטרון האבסורד שעליו מנצח יו“ר הועד בגישה פטרונית ובירוקרטית, הוא מגיב לכל פניה, הצעה, רעיון. מאובזר במאגר אינסופי של ”לא עכשיו“,“אי אפשר“, ”אין“, ”לא ידעתי“, ”לא זוכר“, ”תכתבו לי מכתב ונראה“.
מסתתר תחת מעטה של עמימות, מחזיק את הקלפים קרוב לחזה ומכתיב סדר יום של ”אל תעשה“.
ולצערי, בסופו של יום, הוא אכן, מצליח להכתיב ולהשליט את סגנונו ואת תפיסת עולמו.
אלוני אבא – בניוטרל. תקועה. ואני שואלת את עצמי איך אפשר להסביר את העובדה שציבור כל כך מבוסס ומשכיל ,אנשים דעתנים , בעלי רקורד של עשייה ,מוכנים להיגרר למקום כל כך נמוך וחסר אופק.קחו את הילדים כמשל. ילדים באלוני אבא אינם נמצאים בסדר עדיפות עליון.קל מאד לזהות זאת : איזה מבנים יש לשירות ילדי הישוב ?
ההורים הקימו, בכוחות עצמם, למרות כל המהמורות שבדרך, גן ילדים. כאילו שאף פעם לא היה פה גן, דבר ראשון, הם נקנסו על היוזמה - ההורים שילמו שכר דירה גבוה עבור הגן ועלות גבוהה של דמי ניהול לוועד החקלאי ומימנו שיפוצים ותיקונים אינסופיים לתחזוקת המבנה . וכאשר תקציב הגן לא הצליח להתאזן, שהרי לא היה סיכוי אל מול ים ההוצאות, נפנפו מעל ראשיהם בחרב – סוגרים את הגן, הוא לא מחזיק את עצמו.
וכל זאת למה ? ככה. כי ילדים לא ממש נחשבים פה. רוצים גן ? – שישלמו. כמה שיותר.
מיד אחרי בחירתי לוועד המקומי הובלתי שינוי גישה בנושא הגן : שההורים לא יצטרכו לשלם שכר דירה ויהיו פטורים מדמי ניהול הודות לכך שהועד המקומי יספק את שרותי הניהול לגן.
למה ? כי ילדים כן חשובים פה.לתפיסתי. וגן איננו אמור להוות מרכז רווח לאינטרסנט כזה או אחר. גן הוא גן. למען הילדים.
שינוי הגישה לא מנע המשך היחס העוין לכל נושא החינוך והילדים בישוב.
בשנה שעברה, התברר שהתברכנו בילדים נוספים ודרושה כתת גן נוספת. מבנה המדגרה, ששימש כמועדון נוער, במקום מועדון אחר שהושכר כבית מגורים, הוסב לכתת גן, על חשבון ההורים.
אך, כבר באמצע השנה, נמכר המבנה. למה ? נדלן. למרות שהמועצה קבעה חד-משמעית כי לא יימכר אף מבנה המשרת את הציבור עד אשר תימצא לו חלופה. מדובר במועדון נוער (שאין לו חלופה) שהפך לכתת גן, (שיצירת החלופה תעלה 50.000 ש‘ ) זוכרים ?
ובכן, מקימים עוד כתת גן זמנית, עד שייבנה הדבר האמיתי (חלום שנראה קצת רחוק לאור התקציב המוגבל העומד לרשותו). ומי מממן את כתת הגן הזמנית מס‘ 2 ? הועד המקומי וההורים . למה ההורים ?
כי באלוני אבא כבר יש מסורת – ההורים רוצים גן ? שישלמו ! כי ילדים באלוני אבא בסדר עדיפות נמוך מאד. למה ?
ואופס, נוצר צורך בצהרון. מה יותר טוב ובטוח מצהרון שבו יוכלו הילדים לאכול, להכין שיעורים בנחת, לחכות להורים כשהם מוגנים ובטוחים ?רוצים צהרון ? נראה להם. יש מקום , בבית כנסת, בלי שירותים ,עם יונים, רמשים וגג אסבסט, בעזרת השם – מקום טוב לילדים, לא טוב ? אז יש מרתף ענק ללא אור ואיוורור, גדול וריק, שילכו לשם. מה יעשו שם ? כיצד יעברו עליהם שעתיים וחצי מידי יום ? איזו איכות חיים תהיה להם ? זה לא חשוב. כי ילדים עושים לכלוך ורעש. אסור לתת להם לשהות במרחב מוגן, מגן ומיטיב. הם מסוכנים. הם הורסים.
אלה האמירות המושמעות בפי כל המתנגדים לאפשר שימוש, זמני, בבית הפיס, רק עד אשר תיווצר חלופה ראויה, רק לא ילדים ! ! !
קשה לי לקבל את האטימות והציניות, הרציונאלית והמנומקת, המושמעת מכל מי שלא לוקח אחריות על מציאת פתרון, אך יודעים להציב קוים אדומים עם שלושה סימני קריאה ! היכן הגישה ההומאנית ? הקהילתית ?החיובית ? הדיאלוג המוביל לפתרון בעיות ? מה קורה לאנשים כשהם מגיעים למקומות שצריך להקשיב מהלב ולדבר מהלב ? מה קורה לרשויות כשהן צריכות למלא את תפקידן וללכת עם התושבים ולא נגדם ?
האמנם הפכנו גם אנחנו, לראי של החברה הישראלית האלימה, השסועה והמתלהמת ?
וכל זה על גב עוללים רכים שכל חטאם שנולדו להורים שהייתה להם פנטזיה על כפר מחמד שחיים בו בקהילתיות כאילו, ובשותפות כאילו ? את מי אנחנו מרמים ? רק את עצמנו.
איך קרה שבישוב הזה עדיין לא נוצרה מנהיגות חיובית ? אחראית ? אנושית ?
איך קרה שאין כאן לובי למען הילדים ?
אלוהים מרחם על ילדי הגן ? באלוני אבא הוא התפטר כבר קודם.
אין רחמים בישוב הזה. אין חמלה. אין סולידאריות.
אה, אבל הערך הנדל“ני של המגרשים כל הזמן עולה.
ספרו על זה לבני השנה ושנתיים, לילדי הצהרון, ספרו להם, הם מה זה יצהלו.
עירית לצטר,
חברת הועד המקומי,
חיילת בודדה למדי בצבא הישע המובס למען ילדי אלוני אבא
ביום שישי 24.8.07 בסביבות השעה 7:00 בבוקר התרסק מטוס ריסוס בכרמים באלוני אבא.
